שלום

היום נר חמישי של חנוכה

היום האור גובר על החושך

מאמינה שזה תמיד ככה

אז עושה ספירת מלאי ליום הזה:

היום לפני 4 שנים חזרתי הביתה ממסע הרפתקה שהובלתי בדרום הודו - בו לקחתי נשים לפגוש

יוגה, נשימות, אוכל הודי, טבע, תרבות ואנשים ובעיקר את עצמן.

מתוך המפגש שלנו עם חוסר ביטחון, חוסר וודאות ומרחק מכל מה שאנחנו מכירות - פגשנו כולנו כוחות חדשים.

היום לפני שנתיים השתחררתי הביתה מבית חולים כאובה ומפורקת אחרי שכמעט מתתי.

כאבתי, בכיתי, התפרקתי וקיבלתי מתנה גדולה דרך המקום הכואב מאוד והלא נעים הזה.

לפני קצת יותר מחודשיים

הכל התפרק והשתנה

עמית איתן ו 3 חברות ניצלו מהמסיבה ואין יום שאני לא כואבת את מה שקרה שם.

אלון אוהל שהוא חבר של עמית ואיתן - חבר כמו אח חטוף בעזה ואין יום שעובר בלי שאחשוב עליו ועל כל החטופים.

משפחה אהובה ומיוחדת מכפר עזה איבדו 4 אנשים אהובים.

נמרוד ואיתמר במילואים

מיקה קצינת נפגעים במילואים ואיתן שלה היה גם הוא במילואים.

לחברים הכי טובים שלי ולכל כך הרבה אנשים שאני מכירה ולא מכירה יש ילדים אחים הורים חברים במילואים לוחמים בעזה ברגע זה.

יש לי נכדים שגדלים בצל אזעקות כשהאבא שלהם בצבא.

יש לי חור בלב ויודעת שיש אנשים שהרבה יותר קשה להם.

כל חיי חיפשתי וקידמתי שלום

בימים אלו מרגישה כל בוקר צורך להתנצל שלא עשיתי מספיק.

עם זאת בוחרת כל יום מחדש לפגוש את החושך להרבות באור ולהמשיך ולקדם שלום

היום כפי שאני מבינה את השלום הוא קודם כל בתוכנו וכדי שיקרה

נדרשת הרבה עבודה של טרנספורמציה אישית וקולקטיבית.

היום עבודת אבל היא העבודה שלי שמקדמת שלום  

איך אתם מקדמים שלום ?