על אוכל טעים, עוגיות וחיבור של הלב

עבר עלינו חג פסח משוגע, מן תקופה כזאת שהכל רועד, אנשים ברחובות מפגינים, הקיטוב גדל, מזג האויר משתגע, אחים נרצחים, כל כך הרבה חוסר ודאות.

בתקופה הזאת הלא פשוטה והמטלטלת, אני מתעסקת הרבה בתפקיד שלי בתוך הכאוס הזה. כמי שהיתה רגילה להוביל ולהנהיג, לצאת לרחובות, להפגין, להילחם על שלום. לא קל לי להיות ביציע, אבל יודעת ובוחרת דרך אחרת, שונה ומרתקת והיקום מספק לי חיזוקים וסימנים שהכל מדוייק והכל לטובה.

חגגנו בשבת אצלנו בעולש יומולדת 90 לחמותי שולה, היפה בנשים. אמנם קצת לפני הזמן אבל אחרי כמעט 90 שנה מי סופר שבוע/שבועיים. רוצה לספר על שולה ועל החגיגה ועל מסקנות וסיכומים של 90 שנה - אבל זה לפעם אחרת🤷‍♀️ כי הפעם רוצה לספר על כך שהבנו שרק המשפחה הקרובה מאוד זה כ 60 איש. אז התחלנו לנסות להבין מה עושים עם אוכל.

קיבלתי המלצה על אישה בקלנסווה שמכינה ממולאים שווים, תאמתי איתה טעימות ובאתי עם מיקה לפני כשבועיים לטעום. אבל לא טעמנו כלום כי כל האוכל שהכינה אותו יום היה בשרי (ולא ממש מיועד לטבעוניות אדוקות). אבל הפגישה הספיקה לדעת שהאוכל טעים, כי רק מהפגישה כבר הבנו שמדובר באישה שמכינה אוכל באהבה ❤️.

אפילו לא חשבנו שיש סיכון והזמנו אוכל לארוע

סיר ענק עלי גפן

סיר ענק עלי כרוב

סיר ענק קישואים ממולאים

וקובה

ואכן לא לקחנו סיכון כי האוכל היה מושלם, מתאים לארוע, טרי, טעים ובשפע.

היום נסעתי אליה להחזיר את הסירים. זה היה מפגש מרגש של לבבות, ישבנו מחובקות דיברנו מהלב, שמענו ביחד. הודתי לה מכל ליבי, ברכתי את מעשי ידיה, את ליבה, אותה ואת משפחתה.

ואני זכיתי בכל הברכות שלה.

בחיבוקים בנשיקות ובצלחת עוגיות מעשי ידיה - לא פחות ממושלמות. אפילו לא שאלתי אם הן טבעוניות כי היה לי ברור שזה עוגיות עדויות באהבה ומתנה שלא מוותרת עליה בשום צורה.

רק כל כך מצטערת שלא צילמתי את כל האוכל.

אבל בטוחה שיהיו עוד הזדמנויות לחגוג ולקנות את האוכל המופלא הזה.

נראה לי שיש לי חברה חדשה בלב.

ולמרות שהכל כל כך לא פשוט, אפשר לרגע פשוט להיות אנשים, לחבק לאהוב, לברך ולהתחבר מהלב.

כל כך הרבה שנים הייתי פעילה ויצאתי ״להילחם״ לשלום ולטוב בעולמנו רק שעכשיו מוצאת אותו קודם כל בתוכי.

בוחרת כל יום מחדש להתחבר למקום הזה והעולם מספק לי סימנים ואישורים שאני בדרך הנכונה

🪬🪬🪬