היום לפני שנתיים ארזנו את כל הדברים מהבית האהוב שלנו בכפר טרומן ויצאנו להרפתקה חדשה.
רב החברים שלנו לא הבינו מה עובר עלינו
מה רע לנו ולמה למכור בית מופלא של 30 שנה
אבל אנחנו היינו נחושים שאנחנו מחפשים חוויה אחרת.
נדמה לי שלא בדיוק הבנו וידענו מה ולמה
אבל היום שנתיים אחרי כבר ברור לנו
שהשינוי מדהים ולטובה.
כל כך יותר קל להישאר במה שידוע - למרות שזה לא נותן שום וודאות על העתיד. ובעיני כל כך מרגש לצאת למחוזות חדשים.
הבית הזה כמו נבנה עבורנו, המקום הזה עדיין חלקת אלוהים קטנה וקסומה עם שקט נפלא, עצים משגעים, שדות חקלאיים רחבים, ציפורים מצייצות והמון סוגים.
הבית כל כך מדוייק עבורנו
ללוות אנשים
לארח מפגשים
לעבוד
להנות
פשוט להיות
פשוט בדיוק מה שהיינו צריכים.
אנחנו בדכ כל כך נאחזים במה שיש גם אם לא בדיוק מתאים לנו, אבל מתוך שחרור ממש אפשר לקבל מתנות חדשות.
מודה שיש גם קשיים במעבר ולא הכל קל וטוב
למשל ככה זה נראה כשהגענו:
המון ארגזים, המון עבודה, אבל כשזה הסתיים התחיל להתגלות הקסם.
ממשיכה להתבונן בחיי, מה כבר לא מתאים ומה עוד אפשר לשחרר, איך עוד אפשר לשנות. סקרנית ומחכה להרפתקאות שבדרך.
Comments