מסיימת היום שבועיים ממש כייפים בבית בבידוד עם עמית, מיקה והחבר שלה. היה כייף ביחד, נהננו מהחברה מהבית ומהטבע והבוקר הם עוזבים. עמית לצבא ומיקה ואיתן להורים שלו. פתאום הכל עוד פעם משתנה. נשארים לבד לערב החג, לחג ובכלל. תוהה איך חוגגים לבד, פתאום עצוב לי על הלבד שלנו, של אמא שלי, אמא של דייב, הילדים... ומצד שני יודעת שזה שיקוף של אורח החיים שלנו. אנחנו לא חיים בשבט וגם לא ממש בקהילה. מקבלת את זה בהתבוננות מהולה בכאב. מודה לעצמי שקמתי הבוקר תירגלתי יוגה , נשימות, מדיטציה יצאתי לקטוף חרציות בטבע, שלחתי פרחים ועלי גפן לאמא שלי, לאמא של דייב ולחברות של עמית בבסיס.
יודעת שמה שקורה עכשיו לכולנו זה שיקוף של בחירות בחיים שלנו ושל מערכות היחסים שלנו.
עכשיו זו המשמעות האמיתית של התרגול הרוחני - להתמודד עם החיים כפי שהם, כשהכל משתנה! זה הזמן להתחבר לשלווה האינסופית שזה אני
יודעת שיש לי את הכוחות והיכולות להתמודד ומודה על כך.
Comments