על חמותי ועל יחסים - סיפור מהלב

את חמותי שולה לאופר הכרתי קצת אחרי שהיכרתי את דייב לפני למעלה מ 32 שנים, אבל מי סופר התלהבתי ממנה מהרגע הראשון, אישה יפה, נמרצת, מלאת שמחה ואנרגיה טובה. הייתה אז ועדיין היום. מרגישה שזכיתי להיות ביחסים מיוחדים עם חמותי. זה התחיל בזה שהתמסרתי לחלוטין ואיפשרתי לה לארגן לי את החתונה בחצר שלה. לפי החוק - מי שמשלם קובע . הגעתי לחתונה שלי כאורחת מכובדת והיה נפלא. זו תחילתה של מערכת יחסים. בהמשך היא תמיד היתה שם לעזור בגידול הילדים, כשהיו חולים הייתה מבטלת כל תוכנית כדי שאוכל לעבוד (אז זה היה נראה לי הכי חשוב בעולם). ובכלל היתה באה לפחות פעם בשבוע להיות איתם, אנחנו הייינו באים להתפנק בארוחות שישי בערב, שבת בצהריים ובכלל ״להתנחל״. היא ואני לקחנו את התפקיד להיות ביחסים במשפחה: זה לא תמיד היה קל... כי כמו בכל משפחה טובה היו חילוקי דעות, מתיחויות ועוד... אבל שתינו לא התבלבלנו מה באמת חשוב והמשכנו ביחד. לימים הפכתי להיות יד ימינה בכל מיני החלטות קטנות כגדולות, מייעצת, מעודדת, נוכחת. גם בעניני בריאות נפתחו הרבה שיחות לא פשוטות על בחירה בחיים, איכות חיים והדרך הנכונה לחיות. מרגישה שזכיתי בה, יודעת שלא תמיד זה מתאפשר... אבל יודעת שתמיד אפשר לא לוותר על זה גם כשזה מאתגר. להיות ביחסים זה בחירה שמאפשרת לנו צמיחה והתפתחות רוחנית.

אתמול מלאו לה 87, לחגוג יומולדת זה מאתגר בימים אלו שאסור להתקהל, שצריך לשמור על המבוגרים. על אחת כמה וכמה מאתגר, כי היא גרה בדיור מוגן -

עד 120 , אמנם מקום שווה במיוחד- אבל אנחנו כבר לא ראינו אותה למעלה מחודש וחצי ארגנו מסיבת רחוב, בלי אוכל ובלי לגעת - אבל מה שאכן חשוב היה שם וזה הלבבות של כולנו. התרגשנו וריגשנו וזה מה שחשוב.

להיות ב זה מה שמתבקש עכשיו בעולמנו! להיות ביחסים עם עצמנו, עם אחרים ועם הטבע זה מחוייב המציאות! אנחנו בעולם משתנה והדרך שלנו לשינוי והתפתחות היא ביחסים!