לחם מחמצת של ריפוי, אהבה וזיכרון

יש משהו בלחם שמחבר אותנו למהות.

משהו בתהליך האיטי, הפשוט, שמזכיר את מה שהלב יודע –

שלפעמים כדי לגדול באמת, אנחנו צריכים להאט.

ככה אני מרגישה כשאני מכינה לחם מחמצת.

זה לא רק קמח ומים.

זה שקט, נשימה, הקשבה.

וזה גם זיכרון.

בתחילת שנות ה־40 שלי, הייתי עמוק בתוך החיים: קריירה, משפחה, תפקידים.

ואז הגיע רגע ששינה הכול.

חברתי הטובה עירית פטר, אישה יפה, חכמה, חזקה ובריאה – חלתה בסרטן השחלות.

בעשור שלאחר מכן ליוויתי אותה מקרוב.

דרך כאב, ריפוי, תקווה, ואינספור שיחות על החיים – ועל המוות.

כשהיא נפטרה, עטופה באור ובאהבה, הבנתי שהמוות הוא חלק מהחיים – והתחלתי במסע משלי.

מסע של פרידה, של למידה, של גילוי.

השארתי מאחוריי תארים, תפקידים, הגדרות והתקרבתי אל מהות של הדברים, לאט לאט למדתי לשחרר עוד ועוד ופשוט להיות.

הלחם הזה – הוא חלק מהמקום ומהדרך.

עירית פטר היא השראה עבורי ועבור רבים לדרך של ריפוי, כחלק מהריפוי שלה היא למדה להכין לחם מחמצת. אז אני, חשבתי שזה בזבוז זמן, וכשהייתי באה אליה לא יכולתי להתאפק וטרפתי לפחות חצי כיכר. וכשהיא הפסיקה לאפות, היא נתנה לי את המחמצת ואני המשכתי במקומה ועדיין ממשיכה לאפות לחם מהמחמצת שלה.

עירית היתה עבורי מורה לחיים ולמוות ומאז שנפטרה לפני עשור, כל לחם שאני לשה הוא לחם של זיכרון. לחם של אהבה, של רכות, של אמת פשוטה. זה הלחם של עירית. זה הלחם של הדרך שלי לפשטות, לב פתוח ואמת.

בימים הקשים שאנחנו עוברים אוכל הוא אנרגיה זמינה ואוכל בתדר גבוהה מטעין אותנו באומץ לחיות.

אני מזמינה כל מי שחפץ ללמוד איתי להכין לחם מחמצת.

לא בשביל להיות אופה מקצועית.

אלא בשביל להיזכר באמת הפשוטה של החיים.

בשביל לחזור ולפתוח את הלב.

בשביל להזין את עצמנו ואת האחרים.

אני ביד אליהו מוזמנים לקבל מחמצת ולשוחח על מה שבין הלחם לנשמה.