להיות הורים לילדים - סיפור אמיתי

הכרזתי בקבוצת ה WhatsApp שלנו- המצ(ח)קים:

״בוקר טוב לכל האהובים שלי ושירלי ואחימן אבא ואני מזמינים אתכם לסופש (הקרוב)- בצימר בכפר(טרומן) המטרה: לחגוג את הביחד שלנו ופשוט להיות ביחד בתוכנית: *ארוחות מושקעות מעשי ידכם (מתבקשים להעביר לי רשימת מוצרים עד מחר) *משחקי חברה *אימון ריצה *טיולים בטבע *פאזל 1000 חלקים *קומזיץ *לינה משותפת

והכי חשוב הרבה אהבה שמחה וכייף

מחכים לכם

זמן הגעה חופשי לפי בחירה

שולחת כמה תמונות נוף מהצימר”

חודשיים שהם באו והלכו... חודשיים שלא היינו כולנו ביחד כמו שאנחנו סופר אוהבים ורגילים. והאמת שאני נהנית מזה שלא חוזרים אחורה אלה מסכימים שמשהו חדש יקרה בבית לנו ולביחד שלנו.

הרי אחים כמו אחים - רבים פעם זה היה אפילו כולל מכות. מלא מתחים ביחסים בינהם ואיתנו - חלק מהחיים אבל מה שמתאפשר היום ביחסים מרגישה שקשור באופן אורגני והרמוני לדרך שעשינו כהורים ואפשרנו לילדים שלנו לעשות כבני אנוש. 1. לקבל כל אחד כפי שהוא. 2. לא לנסות לתקן לא אותם ולא את היחסים בינהם. 3. להסכים להיות מי שאני, לא לנסות לרצות, להתנחמד, לעשות להם טוב... פשוט להיות באמת שלי. 4. להגדיר מראש את התפקידים של כולם כדי שלא אסיים את הסופש מותשת, ואהנה יחד עם כולם.

איך אתם בתוך היחסים המורכבים האלה?