הסיפור שלי על חיים ומוות - חלק ב׳

לצערי פגשתי את המוות בחיים בצורות שונות.

זיכרון ילדות, מתעוררת מוקדם ושומעת את הורי מסתודדים במטבח, הם קראו לי וסיפרו לי שבן דודי שאהבתי נהרג בתאונת אימונים בצבא - זוכרת את העצבות, זוכרת את הרגע. כשהייתי חיילת נהרג חבר קרוב ואהוב - זוכרת את רגע ההודעה, את הלוויה, השבעה, העצבות הכאב. ב 2007 היכרתי את חיה אישה מרשימה שהפכה להיות לי מלווה, מנטורית, חברה והשראה גדולה. היינו המון ביחד ולא הספקנו הרבה כי כמה שנים אחרי היא נפטרה מסרטן - זוכרת את הפרידה ממנה עדיין כואב. כשעברתי לכפר טרומן הכרתי את עירית, התחברנו, היינו חברות והתקרבנו יותר כשהיא חלתה בסרטן, עשינו דרך ביחד. ביום שהיא נפטרה. נפרדתי ממנה באהבה הודיה וחיוך גדול. היא איננה נפער בור גדול. אחכ אבא שלי נפטר בפתאומיות ו התברכתי לדבר באמצעות חברה קרובה ויקרה עם הנשמה שלו כשהייתה בין לבין, זכיתי להבין עוד קצת ולהיפרד באהבה. סבתא שלי האגדית נפטרה בגיל כמעט 104 - בשבועות האחרונים לחייה סעדתי אותה באהבה, עדינות ורכות. נפרדתי ממנה. למדתי ממנה רכות מהי דווקא מאחר והיתה אישה כל כך חזקה ועוצמתית. סביב המוות עולות המון שאלות, רציתי להבין עוד, לדעת יותר, למה? איך? מה המשמעות? למדתי באמצעות הרבה ספרים כמו ״להיות בן תמותה״ אטול גוואנדה ״המות חשוב לחיים״ אליזבט קובלר רוס ״מתה להיות אני״ אניטה מורג׳אני ועוד... השתתפתי בקורס ״המוות כמורה רוחני״ עם ‏‎Hila Eshhar‎‏ (‏הלה אשחר‏) שוחחתי ולמדתי רבות עם ומחברות אהובות Arielle Warner, Ayelet Meir, Sarit Zur הצטרפתי לקבוצה מדהימה של אנשים לחלום ביחד על אפשרויות למות בכבוד ובהקלה בחברה שלנו ולחיות במלאות. אבל אין ספר שהשיעור הגדול מכולם הגיע בהוספיס כי זה כבר לא היה לדבר על.... אלא לחוות את. כשאת כח עזר, את זאת שלא מקבלת הכשרה רחבה, שלא יושבת בישיבות צוות, שלא לומדת או מקבלת תמיכה והדרכה. אבל את כן זאת שנמצאת, מחייכת, בוכה, תומכת, נוגעת, מלטפת, מחבקת את האנשים הנוטים למות בחודשים שבועות ימים ושעות אחרונות. את זאת שנפרדת מהנשמה שלהן כשהיא עוזבת. את בחזית! ואולי דוקא ובזכות שלתפקיד אין הכשרה, דרישות או מעמד מיוחד מתאפשר לך לחזור לפשטות של הלב. לפתוח אותו ולעבוד עם מי שאת באמת. האמת המאוד פשוטה מתגלה במלוא הדרה, כולנו רוצים לאהוב ושיאהבו אותנו. הדבר החשוב והרוחני ביותר בחיים שלנו זה יחסים!!! מחקרים רבים מצאו שחמשת החרטות הנפוצות ביותר לפני המוות הן: 1. הלוואי והיה לי את האומץ להיות נאמן לעצמי, ולא לציפיות של אחרים ממני 2. הלוואי ולא הייתי עובד כל כך קשה 3. הלוואי והיה לי את האומץ לבטא את הרגשות שלי 4. הלוואי והייתי נשאר בקשר עם החברים שלי 5. הלוואי והייתי נותן לעצמי להיות מאושר יותר כל החרטות קשורות באופן ישיר ועקיף ביחסים. יחסים שלי עם עצמי ועם אחרים.