חזרתי מזיעה רטובה ומאושרת מהגינה הבוקר, ניקשתי עשבים, הדלתי את העגבניות. קטפתי עגבניות, מלפפונים, חצילים, לוביה, המון פלפלים חריפים , ופרחים יפיפים ומשמחים.
אוהבת להזיע בגינה, טיפות הזיעה שלי צונחות על האדמה, השמש מחממת ממש, לפעמים ענן ורוח מלטפת את הזיעה ואפילו נעים לרגע. ואני יחפה על האדמה, מרגישה הכל, נושמת, מתמסרת לחום לזיעה,מרגישה מבורכת. המסע הזה של חיבור לאדמה התחיל בדיוק לפני 4 שנים. חזרתי ממסע אחר (מופלא ומטורף בפני עצמו) מפרו ומיד התחלתי קורס גינון במושב כפר דניאל. במשך שנה עבדנו פעם בחודש בחלקת אדמה שהיתה שממה והפכה לגינת ירק של שפע ושמחה ולמדנו עקרונות של גידולים אורגניים. במקביל בנדיבותו הרבה של השכן שלי, הרצל אברהם (חקלאי, איש אדמה וקהילה) קיבלתי חלקת אדמה בשדה שלו, צמוד לבית שלי, במיקום מופלא ויפיפה והתחלתי לגלות את רזי האדמה וטוב ליבה. כבר ארבע שנים שאני מגדלת ירקות, מתפללת לאדמה, הולכת יחפה, נהנית מהתנובה, לומדת ללכת לאט, להקשיב, להיות נוכחת, פשוט להיות! מרגישה את האדמה, את הטבע, שומעת, חווה. מקבלת כל כך הרבה, גם יבולים, אבל בעיקר הבנה עמוקה של הקיום שלי כאן, כאשת רפואה, כמורה, כמנהיגה, כאמא, כאישה. לומדת ומתחברת לתפקיד האמיתי שלי כאישה בעולם הזה!
כל כך הרבה שנים יצאתי החוצה לחפש ולהוביל מנהיגות נשית, אחרי אינסוף נסיונות, שותפויות, פרוייקטים ועשייה, מצאתי את שחיפשה נפשי. כאן בבית באדמה הטובה!
コメント