פעם היו לי מלא נעליים יפות (ויקרות). פעם הייתי הולכת לליליה (האחת והיחידה) כל 3 שבועות לעשות פדיקור ושתצייר לי ציורים יפים על הציפורניים. פעם לא היה לי זמן ללכת יחפה על האדמה. פעם הרווחתי מלא כסף וביזבזתי המון.
עכשיו אני מרשה לעצמי להנות ממה שמדויק לי: ללכת יחפה לא לעשות פדיקור להרויח רק כמה שאני צריכה ולקנות רק מה שאני צריכה ( לא מדויק כי לפעמים עדיין מבזבזת )
עכשיו בהודיה על החיבור המדויק לי.
המורה הגדול ביותר שלי - הוא המוות. המפגש איתו, החקירה של משמעות החיים בהתבוננות מודעת למוות - הוציאה אותי למסע, מסע לתוך עצמי, מסע של חקירה, התבוננות, שחרור האחזויות ולמידה.
היום יודעת שכדאי לכל אחד לפגוש את המורה הזה בחייו - לפעמים זה מגיע בנסיבות כואבות מאוד, כואבות מידי.... אבל דווקא אז עדיף לגעת, להתבונן, לחקור וללמוד לחיות.
Comments