יש לי רומן עם בתי חולים, רומן בהמשכים, אבל רציתי לספר לכם דווקא על מה שקרה לי בשבועות האחרונים. יצא לי לבלות אי אלו פעמים בבית חולים בשבועות האחרונים. עם אמא שלי באונקוגניקולוגית בתל השומר, עם אמא שלי במיון ואשפוז בפנימית ד' במאיר, עם אמא של דייב באונקולוגית ראות בתל השומר. נוהל בי"ח: בדיקות חום בכניסה לבי"ח על מנת לקבל מדבקה מפוארת "נבדקתי". מסיכה על הפנים להגנה. שיחות עם רופאים ואחיות מאחורי מסיכות ועד כאן זה החלק הטוב!!! החלק הפחות טוב זה הגישה הביורפואית שנתקלתי בה - אם את מרגישה לא טוב זה קשור לגוף! זו האופציה היחידה שקיימת במרחב ולי זה קשה. אני יודעת משהו אחר - זה נכון שיש לנו גוף וכשכואב זה קשור לגוף - אבל לא רק! זה אפילו מקומם אותי שהם מנסים לשכנע את הנשים החכמות שאני מלווה שיש רק אופציה אחת עבורן - טיפול תרופתי - עבור הרופאים זה: "תרופות - להיות או לא להיות". אם הן באות ולא מרגישות טוב זה קשור רק למחלה. ואני שואלת אולי לא? אני מאמינה שקורים עוד דברים והרבה דברים שמשפיעים על האמהות שלי בתקופה האחרונה. השינוי החד באורך החיים שהן הורגלו אליו, תקופה שלמה בלי מגע פיזי חיבוקים ונשיקות, תקופה ארוכה של ריחוק. כל זה כל כך משפיע על המצב הנפשי וכמובן גם על הגוף. לי לשמחתי יותר קל להתאים את עצמי לשינויים שקרו עקב הקורונה ועדיין קורים לי ולעולם אני קמה כל בוקר מוקדם - יוצאת לדבר עם הפרחים בשדות (מי שלא שם לב עכשיו זה שיחות מאוד רוחניות כי הפרחים שנותרו בעונה הזאת רובם סגולים) אח"כ מתרגלת ברצף כשעתיים CHANTING, מדיטציה, יוגה (כולל מלא ברכות לשמש) נשימות ושוב מדיטציה. תרגול שהוא ה"בית שלי" (ART OF LIVING) כבר למעלה מעשור. רק אח"כ מתחילה את היום בחיוניות על. אני עוסקת בחיים ובמוות - לומדת ומלמדת את הדיאלוג של החיים והמוות מה שמאפשר לי להסכים לשינויים וחוצמזה אני יותר צעירה - זו עובדה ומציאות.
חשוב לי לציין להבהיר ולהדגיש: אני ומכירה ומעריכה את כל האנשים שבוחרים להיות חלק ממערכת הבריאות שלנו. זו בחירה בעבודה לא פשוטה, סופר מקצועית ולא תמיד מתגמלת.אני ובטוחה שכל אחד מאיתנו זכה לקבל שרותים טובים כולל מצילי חיים.אין בכוונת פוסט זה להשמיץ את המערכת או האנשים. אלה רק להאיר סיטואציה מסוימת שחוויתי מול הרופאים בתקופה האחרונה. ומוסיפה שגם אותם אני מעריכה ויודעת שעושים את המיטב האפשרי.
Comentários